<h1>תשב"ץ סימן א'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
מהר"ם ז"ל רגיל לעולם בליל שבת לאכול עם שקיעת החמה ואינו ממתין ממש עד הלילה. וגם אינו אוכל מיד כשבאים מבית הכנסת בעוד היום גדול כמו שרגילין לעשות בנשואין כשהולכין לבית הכנסת בעוד היום גדול. אלא אוכל עם שקיעת החמה. ואפילו כשהוא מתענה אוכל עם שקיעת החמה. כי אפילו זה קרוי השלמה מה שאומר בפרק בכל מערבין (דף מ"א) מתענה ומשלים. כי כן הפירוש משלים עד לאחר בית הכנסת ובלבד שלא יאכל בעוד היום גדול. אבל כשהוא מתענה תענית חלום בערב שבת מתענה עד צאת הכוכבים דכיון שהרי חמור כל כך עד שיתענה תענית חלום אפילו בשבת לכתחילה כל שכן אם התחיל להתענות בע"ש שצרי' להמתין עד צאת הכוכבים. כי מי סליק לעילא. הגה"ה מיהו נראה אם הוא בין השמשות והתפלל כבר ערבית דלא הוי עדיף תעני' חלום מתעניו' הכתובים ואף על גב דאמרינן מתענה ומשלים רוצה לומר משלים אם ירצה אבל לא ישלים אם לא ירצה כדעבד רבי עובדא בעשרה בטבת שחל להיות בע"ש וטעם תבשיל. בפיר' רבינו אלחנן דאפילו תענית רשות מתענה עד צאת הכוכבים, והא דאמרינן כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית דמשמע הא שקעה שרי אפי' קודם צאת הכוכבים, לאו מילתא היא דשקעה דהתם היינו גמר שקיעה דהוא צאת הכוכבים דתרי גווני שקיעות נינהו כדפי' בתוס'. ואף על גב דבט' באב איכא למאן דאמר בין השמשות שלו בכניסתו שרי שאני עיולי מאפוקי יומא. לענין ט' באב פסקי' בפרק מקום שנהגו (דף נ"ד) דט' באב בין השמשות שלו אסור משמע בין בכניסה בין ביציאה לפיכך צריך להזהר אדם שלא יאכל בערב ט' באב משעה ששקעה החמה עכ"ל.
ואומר שאפילו בחול מי שמתענה שאינו צריך להתענות עד צאת הכוכבים לבד מאותם תעניות שבתורה ובתענית חלום. וראיה כתובה בספר צפנת פענח. אנשי משמר ואנשי מעמד היו מתענים ולא משלימין לפי דלצעורי נפשייהו קא מכווני והא אצטערו אף כאן לצעורי נפשיה קא מכוון והא אצטער.
